מגזרים: פרק שלישי
במגזר החרדי נבנות ערים חדשות: אלעד כפתרון לבני ברק, בית שמש וביתר עילית כפתרון לירושלים וקרית ספר כפתרון לשני הגושים המסורתיים של המגזר החרדי. אך לצד ערים אלו קמות מגה שכונות כמו באשדוד וכיום בכלל ניתן לאמר כי ביד מכוונת החרדים נמצאים כמעט בכל עיר בישראל עד כולל אילת. (מה עושה פיזור זה לחברה החרדית? … על כך בהמשך) המגזר הערבי גדל אבל משנת 1948 ועד היום לא הוקמה עיר ערבית חדשה. (ישובים מסויימים גדלו אנדוגנית והגיעו למעמד של עיר) אין במגזר הערבי מרכז עירוני אחד שולט.המגזר אמנם צפוני בעיקרו אבל מבוזר.
בהעדר פיתוח אורבני תוך מגזרי אנו עדים לתופעה של יציאת המגזר הערבי מערים ערביות מסורתיות לערים יהודיות שכנות. נצרת עלית וכרמיאל,עכו (בחלקים שהיו מוטי יהודים בעבר) הן דוגמאות מייצגות. וכך גם עפולה טבריה ושכונות מסויימות בירושלים. מעבר לפתרון זה ,עובר המגזר הערבי גם תהליך של מעבר לבניה רוויה. מה עושים תהליכים אלו לאוכלוסיה הערבית? הם נוגסים קשות במבנה החמולתי ההיסטורי שהיה נהוג במגזר. שינוי זה מוביל להתפתחויות כלכליות ותרבותיות מרתקות העלין ארחיב בהמשך. מדיניות ההתעלמות מהמגזרים הערבי והחרדי במובנים כה רבים יוצרת מציאות חדשה שאינה מגובה באסטרטגיה. המציאות החדשה בישראל תביא את המגזרים הערבי והחרדי לממשק פיזי הרבה יותר קרוב עם המגזר הכללי. ממשק זה ייצור משוב חוזר בעל משמעות תרבותית כלכלית אדירה אשר עשוי לשנות את פני המגזר החרדי והערבי ביחס למה שהכרנו אותם עד היום.